מאת: שלומי כהן M.S.W מטפל אישי, זוגי ומשפחתי. www.nogaclinic.co.il
דימיתי את עולמו הפנימי “לארץ” ובדקנו יחד, כיצד יתכן ש”בארץ” שלו יש רק אפשרות של יצוא ואילו האפשרות ליבוא חסומה. ניתן היה ליראות, שבמנגנון שלו, “מחלקת ההזמנות” לא מתפקדת כראוי, וכנראה, סגורה. תפקידה של מחלקת הזמנות הוא להוציא הזמנה ברורה בהתאם לצרכים ולרצונות שמתעוררים באותה ארץ. כלומר, זיהינו שהוא מתקשה לספר על הרצונות והצרכים שלו ומצפה שהסביבה תבין לבד מה ההזמנה ותראה מה הוא צריך ורוצה.
ציפייה זו מובילה בדרך כלל לאכזבה ותסכול, שהרי, העולם החיצוני לא תמיד יכול להבין ולזהות מהם הצרכים שמתעוררים בנו.
מהיכן נובע הקושי לספר על הצרכים שלנו? מדוע אנו מתקשים להוציא הזמנה ברורה שמתארת את הצרכים והרצונות שלנו? ניתן להתבונן במספר סיבות אשר מהוות סוג של חסם בביטוי הצורך הפנימי.
סיבה ראשונה היא: צורך לא לגיטימי – אחת הסיבות לקושי, היא, שהצורך שעולה בתוכנו נתפס בעולם הפנימי כלא לגיטימי. לדוגמא -“מה, אני אגיד שאני רוצה שיחגגו לי יום הולדת? זה צורך ילדותי… איזה מחשבה מטופשת עולה לי, מה זה השטויות האלה? מה אני ילד קטן? למה אני כזה קטנוני..”. סביר להניח שאלו הם קולות מהעבר הקשורים לדמויות המשמעותיות שגידלו אותנו. קולות אלו, המבטאים ביקורת, שיפוטיות וביטול, מופנמות בעולם הפנימי ומנהלות את אותו אדם בוגר ללא ידיעתו. בדוגמא זו אפשר לראות את שני הקולות הפנימיים: הקול שמספר ומצביע על הצורך (המהות) ואילו הקול השני מבקר ושופט את הצורך, ובסופו של דבר, מתגבר על הקול הראשון ומבטל אותו. מודעות לקיומם של שני הקולות מאפשרת להעניק כוח ומקום לקול שמבטא ומצביע על הצורך.
סיבה שנייה היא: קושי להתמודד עם עימות – הרצון לשמור שהכל יהיה בסדר, רגוע, שקט, להימנע מאי הסכמה, שיכולה להוביל לעימות ולתחושת מתח במרחב היחסים.
אנשים אשר חוששים מעימות, מפתחים חיישנים מפותחים במיוחד לחוסר שביעות רצון של הסביבה מהם. הם קוראים את טון הדיבור, שפת הגוף, הבעת פנים ומבט העיניים. כאשר הם מזהים שיכול להיווצר חוסר נוחות אצל הזולת כתוצאה מצורך שיש להם, הם מעדיפים לוותר על עצמם ועל הצורך שלהם. בדרך כלל, הם נשארים עם תחושה קשה של בגידה בעצמם, ברגשות ובצרכים שלהם. תחושה קשה זו מוקרנת למרחב היחסים ואפשר לחוש ולקלוט אותה באוויר, גם אם לא נאמרת אף מילה. כאשר הזולת בודק אם קרה משהו הם נשארים בעמדתם ומשיבים שהכל בסדר. באותו זמן המאזין שומע שהכל לא בסדר ותחושת הריחוק וחוסר הביטחון נכנסת למרחב היחסים. משם, הדרך למאבק כוחות ואף להתפרצות, קצרה.
כאשר הם בכל זאת רוצים לענות על צרכיהם הם “גונבים” לעצמם את המענה על הצורך, לדוגמא: מספרים שהם בעבודה כאשר הם בבילוי עם חברים, קונים לעצמם דברים שהם אוהבים ללא ידיעת בן/בת הזוג ועוד.
כאשר הם מעיזים קצת יותר, הצורך מקבל ביטוי ב”זיגזג”, באמצעות מסרים עקיפים וזהירים, ברוב הפעמים לא מובנים (דוגמה: “תגידי, את במקרה מכינה אוכל?”. הצורך הברור הוא רעב, אולם אין יכולת לפנות באופן ישיר ולומר: “אני רעב , יש אפשרות שתכיני לי ארוחת צהריים”? במצבים היותר מורכבים מגיעים אף לבגידה ולקיום קשר מיני מחוץ לנישואים. הבגידה נותנת מענה לכמה צרכים, גם ביטוי כעס וזעם כלפי בן הזוג שלא רואה אותי וגם מענה של חום, קירבה וצורך מיני.
הקושי להתמודד עם עימות ביחסים, מוביל הרבה פעמים, ליצירת חיים כפולים עם פער גדול בין מה שקורה לאדם בפנים למה שרואים בחוץ וכמובן למתח לא מוסבר במרחב היחסים.
סיבה שלישית היא: תחושת ההכבדה – תחושה זו נובעת בעיקר מהחשש הפחות מודע, שהזולת יעזוב אותי. “אם אני אעיז לספר על תחושותיי ועל הצרכים שלי, האחר יוותר עלי ויעזוב”. החשש להישאר לבד, מהווה במקרה זה, איום קיומי שגורם להסתרת הצורך. כאשר הצורך מוסתר, לסביבה יש סיכוי יחסית קטן למצוא ולהעניק פתרון ומענה לצורך. פעמים רבות, דווקא הרצון לא להכביד על הזולת, גורם להכבדה רבה במרחב היחסים, היות והזולת, שרוצה להעניק לך, לא יודע אם באמת קיים צורך ומתחיל לעסוק בניחושים באפלה. אינטראקציה זו מעיבה על היחסים ומייצרת עימותים רבים. כמו כן, משאירה את כל הצדדים עם תסכול רב. האחד מרגיש לא מובן ושהצורך שלו לא מסופק והשני מרגיש אשם ולא בסדר כאשר לא מצליח לספק את הסחורה.
סיבה רביעית היא: הרגלים ישנים מתקופת הינקות – לכולנו יש איזה שהוא חלום שבן הזוג שלנו ידע מה שאנחנו רוצים וצריכים עוד לפני שנגיד לו מפורשות. חלום זה קשור לתקופה בה היינו פעוטות, אימא או אבא ידעו בדרך כלל לענות על הצרכים שלנו בלי שנדבר יותר מדי. בכי קל הספיק וכבר ההורה יודע אם צריך להחליף חיתול, לתת אוכל, להשכיב לישון או לקבוע תור אצל הרופא. אולם לא כך הדבר במציאות שלנו כבוגרים, וככל שנקדים להבין זאת, יקל לנו ונתמודד עם פחות תסכולים, חוסר אונים, אכזבה וכעסים מיותרים.
סיבה חמישית: פחד להיתפס כחלש – יש אנשים, שעבורם, לומר: “אני צריך” או “אני זקוק”, זוהי חולשה. יחד עם זאת, המהות שלהם, עדיין צריכה וזקוקה. במצב זה, נוצר קונפליקט פנימי. מצד אחד, יש צורך ומצד שני, “אם אבקש את מה שאני צריך באופן ישיר אתפס כחלש”. הפיתרון שנימצא הוא להציג את הצורך כשהוא עטוף בביקורת. לדוגמה: “למה אתה מגיע כל כך מאוחר הביתה?”, אם ננסה לנתח איזה צורך יושב מאחורי משפט זה, אפשר לשער, שהוא חסר לה, היא זקוקה לעזרה שלו, או אפילו, מרגישה לבד ומתגעגעת אליו, ובמקום כל התחושות החמות והמקרבות שמגיעות מהמהות שלה, יצא השריון שנועד לשמור עליה מלהראות ולהיתפס בעיני הסביבה כ”חלשה”.
חשוב לציין כי סיבות אלה בדרך כלל לא מודעות לנו ולעיתים יש צורך בגורם מקצועי על מנת להתבונן בחסמים השונים .
כמו כן, להיות ברורים ובהירים לגבי הצרכים והרצונות שלנו, כרוך, לא פעם, בגיוס אומץ רב, שהרי ניתן ליראות את הפחדים השונים שיכולים ללוות אותנו בדרך לביטוי הצורך.
לסיכום: כאשר אנו נמנעים מביטוי שלם של הרצונות והצרכים שלנו, אנו בוגדים בעצמנו, במרחב היחסים בו אנו חיים ובזולת שנימצא עימנו בקשר. המסר שעובר החוצה הוא שהזולת חלש מדי מכדי להכיל אותי ואת צרכיי.
אך כאשר אנו מצליחים, בסופו של דבר, להביא את הצרכים שלנו לביטוי באופן שלם וברור, אנו מחזקים את מרחב היחסים, את עצמנו וחשים בטחון.
למאמרים נוספים בנושא ניתן להיכנס לאתר www.nogaclinic.co.il