המטפל הזוגי הטוב דיו – שילוב משנתו של וויניקוט בגישת האימאגו

שיחות – כרך ל”א, מס.3 יולי 2017 עמ 230-238

מאת דורית נוי-שרב – מ.א. פסיכולוגית קלינית, מטפלת מוסמכת בגישת האימאגו

תקציר

במאמר אתבונן באפיונים של עבודת המטפל הזוגי ‘הטוב דיו’, בהתייחסות למושג של וויניקוט על ‘האם הטובה דיה’. מושגים כגון  החזקה וsetting  טיפולי,  שיקוף, וחוויה מתקנת ידונו תוך הבאת וינייטות מטיפול זוגי על פי גישת האימאגו.

אראה איך המטפל מסייע לביטוי העצמי האמיתי של כל בן זוג תוך גילוי חלקים של עצמי מזויף על פי וויניקוט, וגם עצמי מוסתר, מוכחש או אבוד על פי הנדריקס.

נראה איך מושג ‘ההגנה המאנית’ מאיר בצורה חדשה את ‘פתחי המילוט’ של בני הזוג המשמשים לבריחה מאינטימיות אך גם לבריחה מרגשות קשים, ומתחושת הרס האובייקט; ואיך תהליך הדימוי מחדש מאפשר פיתוח היכולת לאיכפתיות.

לבסוף אדון ברגשות מורכבים של זעם שנאה ואהבה אצל המטופלים ואיך הם פוגשים את צרכי המטפל   – להציל, להוכיח עליונות, או לוותר ולהתנתק. אבדוק אם המטפל הטוב דיו רשאי ליהנות מעבודתו עם הזוגות, ואף להגיע לביטוי של חלקי עצמי מוכחשים או אבודים שלו עצמו.

The good enough couple therapist – relating Winnicott’s ideas and Imago Relationship Therapy

Abstract

The article examines the ‘good enough’ Imago couple therapist’s work as it corresponds to Winnicott’s concept of the ‘good enough mother’. Concepts such as holding, mirroring, and corrective emotional experience are considered and illustrated by vignettes from couples in treatment. I will show how the therapist assists in the expression of each spouse’s true self, while discovering parts of hidden, denied or lost self, according to Hendrix.

The ‘Manic defense’ concept will shed new light on the couple’s “exits” that serve to avoid intimacy as well as to flee from disappointment, rage and destruction of the object , while ‘reimaging’ the spouse stimulates the capacity for concern. Complex emotions of anger, love and hate are examined as they meet he therapist’s needs – to be the omnipotent savior, the benefactor, or to surrender and withdraw.

להלן קטע מתוך המאמר –

עבודה על חלקי העצמי – העצמי האמיתי לעומת העצמי הכוזב .

אלו מושגים שוויניקוט הביא לתוך הפסיכואנליזה והשפיעו וממשיכים להשפיע על מטפלים מאסכולות רבות. (15.) וויניקוט עצמו היה ער לסכנה של הקצנה דיכוטומית. טען שעיוות העצמי יכול להביא לפתולוגיות קשות, אך לעצמי הכוזב יש גם תפקיד חיובי – להסתיר את העצמי האמיתי ובכך להגן עליו בתקופות או במצבים בהם זה צורך הישרדותי.(15, עמ.204.)

הנדריקס,  בספרו “לשמור על האהבה הזאת,” עושה דיפרנציאציה של סוגים שונים של העצמי המעוות:  (4 עמ.163-165)

העצמי המוסתר– (Hidden self ) מודע אך מוסתר בארון. הוא ידוע לנו אך אנו מדכאים אותו ביודעין כדי להתקבל בחברה מסוימת.  בכל זאת אנו כמהים שיימצא אדם שיקבל גם חלקים נסתרים אלה של עצמיותנו.

העצמי המוכחש –( Denied self – ) פחות מודע לנו. אלו תכונות שיש בנו, בדרך כלל תכונות הנתפסות כשליליות שאנו מכחישים את קיומן למרות שאחרים מכירים אותן. לעתים תכונות שליליות ששנאנו אצל הורינו ובכל זאת הפנמנו אותן. זה חלק מפוצל בעצמי, מפוצל ומוכחש, שלעתים מושלך על בן הזוג ואנו נלחמים בו אצלו.

העצמי המזויף –( False self) עצמי תחליפי, מסתגל לרצונות החברה, מכסה ומפצה על תכונות ומאוויים שנאלצנו לוותר עליהם.  לעתים מזדהים איתו. (מושג זה הוא הדומה ביותר לזה של וויניקוט.)

 העצמי האבוד – (Lost self )   חלק מודחק, לרוב לא נגיש.. אלו חלקים בעצמיותנו שהאיסורים הקשורים בהם חזקים מאד, והפנמנו את המסרים שהוחדרו בנו בקשר אליהם , לעתים בעקבות אירועים טראומטיים, כך שנמחקו לגמרי מתודעתנו. (לפי הנדריקס חלקים מהעצמי האבוד קשורים בתכונות והתנהגויות אשר נחשבים בתרבותנו כמנוגדים למגדר. למשל רגשות רוך או התעניינות בריקוד או בקישוט אצל בנים.)

התפישה המורכבת הזו של הנדריקס מאפשרת עבודה מובחנת עם אספקטים שונים אלו באמצעות הטיפול הזוגי.

 אביא וינייטה קצרה מטיפול בזוג –

האישה– כשאנו מתווכחים על משהו ואני מוותרת, ברגע שויתרתי אני הולכת איתך הלאה, אני לא ממשיכה להתלבט ולהצטער שויתרתי.  אבל כשאתה מוותר לי – אתה כל הזמן ממשיך לזעוף!

 הגבר– אני לא יכול לשנות מה שאני מאמין, אני מוותר לך כדי שתהיי שמחה, אחרת זה יחזור אלי כמו בומרנג. אבל אני ממשיך לחשוב שצריך לנהוג כמו שאני מאמין. ככה אני – דפוק, מוזר, יוצא דופן, זה אני!

ניגודים אלה חזרו וגרמו הרבה מתחים בין בני הזוג. בין השאר כי הגבר ייחס גם לאשתו הרגשות כמו שלו ולכן התקשה  לקבל ויתורים שלה –  היה בטוח שהויתור שלה יחזור אליו גם כן כמו בומרנג ויתנקם בו. היא מצידה חשה שהוויתור שלו אינו ויתור של ממש ושההתנגדות הפנימית שלו מקשה עליה להרגיש בנוח עם ההחלטות שהם מקבלים שכן  היא מרגישה אז ש’היא לא בסדר’.

לקח זמן עד שכמטפלת הבנתי שזו הדרך שלו לשמור על העצמי האמיתי שלו. זו דרך שלמד בהתנסויות קשות בנערותו במשפחה שבה נדרש ציות מלא לערכים ולנורמות ההתנהגות של ההורים  כדי לא לסבול עונשים, השפלות ודחייה. כשהוא אומר –  זה אני, דפוק מוזר, הוא בעצם שומר על חלק חשוב זה של עצמו ביחד עם גינוי שלו,  גינוי שהופנם. בעבודה עם זוג זה השקענו בהרחבת המיכל של כל אחד מהם כדי להכיל את השונות של השני. כמוכן עבדנו לאפשר לאשה תובנה שהתנהלותו בעניין הוויתורים חיונית כי בתפיסתו זו הדרך לשמור על האוטנטיות שלו. ולכן חשוב בשלב זה שתוכל להסתפק בזה שמוותר “למען שלום בית”, אך ממשיך להאמין בדרכו.  אף שההסבר כוון לכאורה רק לאישה, כשהנושא  וההסבר חזרו שוב ושוב, הגבר  אשר קיבל אישור לתחושה עמוקה שלו, חש בטוח יותר. בהמשך  – עודדתי כמטפלת את הגבר לתת לגיטימציה לשני הקטבים המנוגדים של צרכיו העמוקים – (שהרי גם לעצמי הכוזב יש משמעות ותפקיד) – כאשר הוא מרצה את אשתו ואת המשפחה הדבר עונה על צורך עמוק שלו בשייכות ומרגיע את פחדי הנטישה. כשממשיך לדבוק באמונתו שומר על החיות של העצמי האמיתי שלו. משימה חשובה נוספת אך לא פשוטה היא להרחיב בהדרגה בטיפול את גבולות ה”עצמי האמיתי”  – לאפשר לו לצמוח, ולהיות פחות נוקשה, מה שיקל גם על בת הזוג לחיות איתו בשלום.

על פי וויניקוט בהיות העצמי האמיתי  חבוי וללא ביטוי, הוא נשאר מקובע, ולא זוכה להתפתחות הגמישה שהיא טבעית בתהליך התפתחות תקין עם אם טובה דיה,  בו אנו לומדים מהתנסויותינו,  מרחיבים ואף מגמישים את יכולותינו.  בתהליך העבודה הטיפולית הזוגית יש הזדמנות לעצמי האמיתי להתבטא,  להשתתף במשחק, ולהיות יצירתי, יכול  לגלות תפישות חדשות ולנסות התנהגויות חדשות,  כך שנהייה גמיש ועשיר יותר מבלי להקריב את תחושת האותנטיות.